שנת 2020 מסתיימת ואפשר להכריז שזוהי שנת הקורונה. ישנם אנשים שרק השם 'קורונה' מעורר בהם פחדים וחרדות. יש שיגידו התפכחות, יש שיגידו עולם חדש ועוד ועוד. אולי בעצם כל התשובות נכונות. מגפת הקורונה שינתה הרבה תחומים בחיינו: בתחום החינוך, התעסוקה, החברה, בתחום הנפשי, המשפחתי הזוגי ומה לא??? העולם שלנו משתנה לנגד עיננו, ואנחנו משתנים עמו. זה מעניין שוירוס אחד קטן גורם לכאלו תהפוכות בעולם, אבל האם העולם לפני הקורונה היה כל כך טוב? מבחינתי לא כל כך. שיר של חנן בן ארי, געגועים לבני אדם ממש מבטא את הכל בעיני:
"מגדלים בשמיים בנינו, בן אדם, מי צריך בן אדם, לא יבוא עוד מבול בימינו, לעולם, לעולם לא ניפול, תעזוב, נסתדר בעצמנו, חכמים, נכונים וצודקים, וכלום לא נמצא מעלינו עד שבאת והדבקת ושיגעת, והסגרת ובלבלת, והבהלת, מי את?"
יש מילים כאלו כמו בספר הזוהר שמשנות לך את כל ההסתכלות – אנחנו חשבנו שאנחנו יודעים הכל, לא צריכים בני אדם, כל אחד לעצמו, שום דבר לא יכול להפיל אותנו, אנחנו חכמים אין שום דבר מעלינו, גם לא אלוהים. עד שהקורנה באה, וגרמה לריחוק ביננו, לסגר, לשיגעון בכל התחומים ופתאום אנחנו מתגעגעים לבני אדם, פתאום אנחנו מתגעגעים להרגיש, לגעת, אנחנו מבינים מה חשוב ומה פחות, התלות שיש בין אחד לשני מורגשת. אולי הקורונה לא תסתיים כל כך מהר, אולי מעורב פה כוח עליון, אבל עד שאנחנו לא באמת נרצה להשתנות, ובשום אופן לא נחזור לסורנו, הקורונה לא תעבור. רק אחרי שהיא תלמד אותנו, אחרי שתשנה סדרי עולם ותחזיר אותו לשפיות היא תיעלם. היא תדאג שלא נרדוף אחרי ערכים שאין בהם טעם, מטרות ריקות מתוכן, ונתחיל לחשוב על טוב, טוב לכולם, טוב לעולם. לא חייבים הרבה בשביל להיות מאושרים. כולי תקווה שנצא מהקורונה חכמים יותר, ערכיים יותר, מוסריים יותר, סולידריים יותר. ונסיים, איך לא, בחנן בן ארי: "עוד מעט זה הכל ייגמר, ואני מבקש אם אפשר, שבבוקר אחרי שתלכי, לא נהיה שוב אותו הדבר".