איזו הקלה לדעת שהכל בא מאלוהים. הכל. הטוב והרע לכאורה. אני יכולה לעשות כל מה שאני יכולה כדי להיטיב איתי ועם אחרים אבל בסופו של יום, זה הוא שקובע את הכל. צוחק מי שצוחק אחרון. העיקר לצחוק. באמת. כי זה לא אני עשיתי את זה. זה לא אני שהבאתי את זה על ראשי. נכון שהתכוונתי, שכיוונתי, חפצתי, אבל בסוף אם קיבלתי מה שרציתי זה בגלל שהתכוונתי לרצונו. זה הכל. פשוט מאוד. יותר מידי פשוט? אולי נראה ככה, אבל זה הכל מהלב. לא לעשות קונצים, לא לעשות כאילו, להתכוון מהלב ולראות את התוצאות. כמו להתכוון למטרה, לירות את החץ עם כל הרצון ואחר כך להתקרב למטרה ולראות אם באמת פגענו בול. אם לא, סימן שלא כיוונו מספיק.
אבל אם הכל ממנו, למה להתאמץ? למה לרצות לכוון את החץ מלכתחילה? למה לירות חץ? למה לא לשבת בבית, לראות טלוויזיה, לשתות בירה ולשכוח מכל צמיחה רוחנית? כי זה לא מביא לסיפוק. זה לא מעניין וזה לא נותן הרגשה טובה. זה נכון שאחרי כמה בירות כבר לא חשוב אם יש הרגשה טובה או לא, אני הופכת לאדם אחר, המתנהג בצורה לא אחראית ולא נעימה לי ולזולת, אבל אז יש תופעות לוואי. פתאום לחץ הדם עולה, המשקל עולה אני צריכה ללכת לבדיקת רופא האומר אסור לך לשתות אלכוהול או הלב שלך בסכנה. כאילו לא ידעתי שהאלכוהול משפיע על תפיסת המציאות שלי.
אבל אם אני משתדלת ללכת בדרכיו, לעשות טוב לחברי, לשמוח בשמחתם, להתעצב על צערם, אז לאט לאט אני מתקרבת לה׳ ואני מתחילה לאהוב את הלימודים, את דרכי התורה, את ברכת הרב ודברי החברות. אני נהנית להנות אותן ופחות אכפת לי מה אני חושבת, מה אני רוצה, מה חשוב לי, אני חושבת על ה׳ ומודה לו על כל הברכות בחיי. אני מודה לו שהביא אותי ללמוד קבלה, להתחתן עם בעלי ובאופן זה או אחר הביא אותי ליום המופלא הזה. תודה. לקריאה נוספת – http://www.kab.co.il/kabbalah/%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D