בשנה האחרונה מדינת ישראל נצבת אל מול מציאות מורכבת במיוחד, כאשר הממשל הימני מבקש לבצע שינויים בתוך מערכת המשפט ואילו צידו השמאלי של המפה מבקש למנוע שינויים אלו. הרפורמה שכבר שניים מחוקיה הצליחו לעבור, מבקשת לבצע שינויים בבחירת השופטים, את יכולתה של הכנסת לחוקק חוקים מבלי התערבות של בית המשפט העליון ושינויים נוספים. עם זאת נראה כי גלי המחאה מאז הודיעה הממשלה החדשה על כינונה של הרפורמה, רק הולכים ומתגברים ואף הובילו לכדי דחייה של חקיקת הרפורמה וניסיון לנהל דיון בבית הנשיא. אך החודשים עוברים ואיתם גם החגים, ועדיין ישראלים רבים שואלים האם תהיה פשרה ברפורמה המשפטית?
בין חוקה למגילה
רבים ממומחי הרפורמה עושים שימוש במגילת העצמאות, אשר אמורה להבטיח כינונה הדמוקרטי והיהודי של מדינת היהודים בארץ ישראל. עם זאת נראה כי המחלוקות שבין המוחים לבין תומכי הרפורמה, הם לא רק בדרך או באג'נדה הכלכלית/ביטחונית אלא בשליטה מהותית במסדרונות הממשל והרשויות השונות. מצב שכזה עלול להיפתר באמצעות קינון חוקה או לכל הפחות חקיקת חוקי יסוד, אשר יוכלו לשרטט יחסי שלטון מאוזנים גם במקרים של ניצחונות סוחפים עבור כל אחד מצידי הקשת הפוליטית. עם זאת נראה כי מתווה הנשיא מתקרב אל רעיון החוקה, כשהוא מעניק גם את יכולת ההתגברות של הכנסת על מערכת המשפט ובאותה המידה גם הסדרה של חקיקת חוקי יסוד אל מול הביקורת השיפוטית.
קרעים נועדו להתאחות
עם זאת נראה כי בחודשי המבצע והחגים, רוחות המחאה שקטו בכל צד בצורה כמעט הדדית. כמובן שבכל צד היה ניתן למצוא את המפגינים או אלו המבקשים להקצין את השיח, אך עדיין ברחוב הישראלי אפשר היה לחוש את תחושת הביחד והחמימות הישראלית חוזרים אל הרחובות באופן טבעי. אפשר לומר כי אלו האיומים החיצוניים שבצורה טבעית, מלכדים אותנו יחד סביב הקהילה המקומית והלאומית שלנו.
ואפשר גם לומר כי דחיית החקיקה גם היא שהביאה לירידת הלהבות, אך בין סיבה כזו או אחרת מרבית העם מבקש להגיע להידברות ושותפות שאיננה נשענת רק על מצא אידאולוגי אלא, שורשי ושיתופי בין כלל אזרחי המדינה. בשל כך התחזית לפשרה בין הצדדים אשר מתדיינים בבית הנשיא בימים אלו, היא ללא ספק תהיה חיובית. בין אם הנציגים יזדקקו לזמן נוסף או ההפגנות יגרמו לזירוז בין פגישה לפגישה, הפשרה שבין הניצים ככל הנראה תגיע בסופו של דבר.