אתמול צפיתי בשיעור שהתנהל דרך הזום. הוא הועבר לילדים בני חובה, חמש עד שש. הם היו בגן, הגננת איתם וכולם נשאו עיניהם אל המסך הגדול, מתבוננים במדריכה המעבירה שיעור מדעים מרתק. זה היה שיעור על אור. היא שאלה והם הריעו והשתתפו בהתרגשות גדולה. היא סיפרה להם על האור הנראה, הנקרא גם 'אור לבן' המכיל את אוסף כל הצבעים: מאדום ועד סגול. סיפרה להם שצבעים אלו נראים לנו כאשר אור לבן עובר, לדוגמא, דרך מנסרה משולשת. כאשר האור הלבן עובר דרך המנסרה הוא מתפרק לצבעים- אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול. בסוף הם אפילו עשו ניסוי של פירוק ספקטרלי של האור הלבן. הילדים והגננת היו מרוכזים לחלוטין. לא האמנתי שלמידה דרך הזום יכולה להיות איכותית כל כך. זה היה שילוב מוצלח של ישן וחדש. הילדים בכל זאת היו בגן, עם הגננת, אבל המדריכה לא, ואף אחד לא הרגיש בחסרונה הפיזי, החוויה הייתה שלמה ומלאה.
יום קודם לכן ראיתי את אותה מדריכה מעבירה חוג מדעים לילדי כיתה ה', הפעם היה כל אחד בביתו, וגם המורה לקחה חלק בשיעור, גם היא מביתה. השיעור הזה עבר אף הוא בריכוז גבוה. ההבדל היה שילדים שלא רצו לקחת חלק בניסוי, לא פתחו את המצלמה ונשארו "חשוכים". לי נראה שהמדריכה הזו, כמו רבים כמוה, מבצעת ניסוי מרתק בבני אדם. אמנם מדובר בשתי קבוצות גיל בלבד, אבל השיעורים הללו מועברים מדי יום, והמסקנות מתפרצות מתוך הניסוי. ככל שגיל המשתתפים גדול יותר, קטן הצורך שלהם במפגשים פיזיים. בואו נרחיק עד האוניברסיטאות ונראה איך הן מתנהלות בימים אלו. כל השיעורים מועברים בזום, אפילו חלוקת התעודות לסיום התואר, אלו שהיו מתאפיינות בריטואלים מובהקים של גלימות וצילומים, הומרו לטקסי זום. בגדול ניתן לומר שהסטודנטים הסתגלו די בקלות למעבר ומוסיפים עוד קבוצת גיל לניסוי המרתק. ככל שגיל המשתתפים עולה, כך קטן הצורך במפגשים פיזיים. והנה, למרות שהקורונה לא סיימה את ימיה אצלנו, מחזירים את מערכת החינוך לתפקוד מלא בשיטות הישנות של נוכחות פיזית מלאה. מישהו צריך לשים לב ולתת את דעתו על תוצאות הניסויים החדשים שהתרחשו במוסדות החינוך שלנו בחודשים האחרונים, כי ככל הנראה הגיעה העת לשנות.